מקורות היסטוריים במרוקו 

ככל שמצביעים מקורות היסטוריים,  מרקו ביסודה לפני אלפי שנים היתה מיושבת ע"י הברברים, ששלטו על שטחה של מרוקו עד למצריים. הברברים במשך תקופת שלטונם על שטחה של מרוקו שמרו במידת האפשר על עצמאותם ולא הושפעו ממתיישבים אחרים ששכנו בסמוך.


במאה השלישית לספירה הגיעה הנצרות למרוקו, ונתקלה בקשיים מול הברברים ששכנו בשטחה.  
במאה השביעית החל לחלחל האיסלם וכבר במאה השמינית צבאות ערביים איסלמיים כבשו ושלטו באפריקה הצפונית ובמרוקו. כיבושם של צבאות האיסלם הביא לאנדרלמוסיה גדולה ופילוג רב במרוקו שהוביל לאזורי שלטון נפרדים.  במשך זמן רב היו במרוקו שינויים בשלטון, ועלו וירדו שושלות שלטון כאלה ואחרונות באופן חוזר ונשנה.  בשנת 1630 תפסה את השלטון המשפחה העלאווית שמחזיקה בשלטון במרוקו עד להיום.
במהלך המאה ה-19 מרוקו נשלטה ע"י צרפת שראתה בה מקום אסטרטגי למסחר, ובעלת פוטנציאל עשיר לניצול משאביה של מרוקו. השתלטותה של צרפת הוביל להכרזה על טנז'ר, עיר הנמל, כעיר בינלאומית. למרות השתלטותה של צרפת וניצול משאביה של מרוקו נמנעה צרפת מהרס הערים הקיימות ואף הובילה לבניה ולפיתוח מרוקו. עם השנים הוכרזה רבאט כעיר הבירה של מרוקו ונמל קזבלנקה נפתח והוכשר למסחר. במהלך שנים אלו היגרו כ- 200 אלף צרפתים לשטחה של מרוקו.
בשנת 1956 הוכרזה מרוקו כחופשיה והוקמה "מפלגת העצמאות". שנה לאחר מכן הכריז על עצמו הסולטאן מוחמד החמישי כמלך, וכבר בשנת 1962 עברה שושלת המלוכה לבנו שהיה אהוד על בני עמו ואף הוביל מהלך להחזרת סהרה המערבית לרשותה של מרוקו. מהלך זה הוביל למחמה ארוכת ימים שהגיעה לידי הכרזה על הפסקת אש ע"י האום רק בשנת 1991.