חינה מרוקאית

עפ"י המסורת המרוקאית את טקס החינה לחתן והכלה העתידיים, יש לערוך יום לפני החתונה. ביום עריכת החינה, לפני תחילת הטקס הכלה הולכת לטבול במקווה בליווי נשים שהן בנות המשפחה וחברותיה של הכלה. הנשים מלוות את הכלה למקווה בריקודים ושירים המלווים במוזיקה מרוקאית מסורתית.

הנשים בשהותן במקווה מגישות שתיה ומתוקים. לאחר הטבילה במקווה הנשים מלוות את הכלה לטקס החינה שנערך בד"כ באוהל בסגנון מרוקאי, שנבנה במיוחד לטקס החינה וממוקם עפ"י המסורת המרוקאית לחוץ לבית הורי הכלה שנהוג שהם אלו שעורכים את טקס החינה.

 את הטקס שמטרתו לסמל את המעבר מחיי הרווקות לחיי הנישואין עבור בני הזוג מלווה מוזיקה מרוקאית שכוללת סילסולים ופיוטים רבים, ופעמים רבות בני משפה וחברים שרים לחתן ולכלה ומברכים אותם. במהלך הטקס החתן והכלה לבושים בתלבושות מרוקאיות מסורתיות וגם אורחיהם הנשים והגברים לבושים בתלבושות (כפתאנים וג'אלאביות, טרבושים כתרים, וכד – תמונה). במהלך הטקס מובאת החינה ונהוג למרוח את הכלה והחתן בכפות ידיהן, ידיהן, רגליהם ובמגזרים מסויימים אפילו בצווארם כסמל לברכה, סגולה, מזל ופריון. בסוף טקס החינה עפ"י המסורת הנהוגה ביהדות מרוקו הורי הכלה היו מזמינים את האורחים לביתם לסעודה המכילה שפע של מגוון המאכלים המרוקאים המסורתיים (קוסקוס כסמל לשפע, , שבסופה מוגשים מיני עוגיות ומתוקים ביניהם מופלטות וספינג' מלוות בתה שמוגש בקנקן שנקרא "בראד" - תמונה כדי לברך את הכלה והחתן בטקס החינה למתיקות ושמחה.