אודות החינה המרוקאית

את טקס החינה על פי המסורת המרוקאית יש לערוך ביום שלפני עריכת החתונה.  הכלה, לפני תחילת הטקס הולכת בליווי נשות משפחתה וחברותיה לטבול במקווה. הנשים, חברותיה ובנות משפחתה של הכלה,  מלוות את הכלה למקווה בריקודים ושירים כמיטב המסורת המרוקאית. בזמן שהותן של הנשים הממתינות לטבילת הכלה במקווה הם מגישות שתיה עוגיות מרוקאיות וממתקים מרוקאים כסמל למתיקות שהן מאחרלות לכלה ולחתן בחיי נישואיהם.

לאחר טבילת הכלה במקווה הנשים הלבושות בתלבושות מרוקאיות הכוללות  כפתאנים בצבעים ססגוניים מעוטרים בצבעים של זהב וכסף, מלוות את הכלה הלבושה ב"שמלה הגדולה, או בכפתאן בצבע לבן כלתי,  לטקס החינה אותו נהוג היה  לערוך באוהל בסגנון מרוקאי,  שנבנה במיוחד לטקס החינה וממוקם על פיי המסורת המרוקאית מחוץ לבית הורי הכלה שטקס עריכת החינה וארגונו מוטל עליהם כחלק מסמליות העברת ביתם לביתו של החתן.

את הטקס המסמל את המעבר מחיי הרווקות לחיי הנישואין עבור החתן והכלה מלווה מוזיקה מרוקאית שכוללת סילסולים ופיוטים רבים. בחינות רבות ניתן לשמוע  בני משפה וחברים שרים ומברכים  את החתן ולכלה בשירים מרוקאים מיוחדים לטקס החינה ולזוגות הנישאים. במהלך טקס החינה החתן והכלה לבושים בתלבושות מרוקאיות מסורתיות וגם אורחיהם הנשים והגברים לבושים בתלבושות (כפתאנים וג'אלאביות, טרבושים כתרים ועוד).

במהלך הטכס מובאת קערת החינה בה נהוג להניח מטבעות כסף כסמל לשפע, סוכריות דרז'ה כסמל למתיקות ונרות כאות לאור המבורך שיבוא על בני הזוג בנישואייהם. את החינה נהוג למרוח לכלה ולחתן על כפות הידיים בצורת מטבע עגול כסמל לשלמות ובמגזרים מסויימים יש שמורחים את החינה  אפילו בצווארם כסמל לברכה, סגולה, מזל ופריון. בסוף טקס החינה עפ"י המסורת הנהוגה ביהדות מרוקו הורי הכלה היו מזמינים את האורחים לביתם לסעודה המכילה שפע של מגוון המאכלים המרוקאים המסורתיים, הכוללים קוסקוס, חריימה, טנזיה ושלל מאכלים מרוקאים נוספים  כשבסופה מוגשים מיני עוגיות מרוקאיות ומתוקים, ולעיתים גם ספינג' מרוח בדבש עם תה בקנקן ה- "בראד" המרוקאי המסורתי.

המתוקים והשפע הרב באים כולם כדי לברך את הכלה והחתן בטקס החינה במתיקות ושמחה, שפע ופיריון ונישואים מאושרים.